מערכת הראיה ותפקידיה

חלקיה של מערכת הראיה

מערכת הראיה מורכבת משלושה חלקים:

העין – הקולטת את התמונה שאנו רואים.
עצב הראיה – המשדר את התמונה מהעין אל המוח.
מסלולי הראיה המוחיים – האחראים על פיענוח התמונה המגיעה מן העין.

מבנה מערכת הראיה

ניתן להקביל את מערכת הראיה למערכת צילום ממוחשבת בה העין היא המצלמה, עצב הראיה מקביל לכבל USB המתחבר למחשב, והמוח הממלא את תפקיד המחשב. כמו המצלמה גם העין הינה למעשה איבר אופטי האחראי על קליטת התמונה ובנויה בצורה דומה לה מבחינות רבות. ההבדל הגדול והחשוב בין שתי המערכות נמצא במערכת המפענחת של התמונה. בניגוד למערכת ממוחשבת בה המחשב מכיל תוכנה מוגדרת ויכול לפענח רק על פי נתונים שהוזנו בו מראש, הרי שהמוח הוא מחשב משוכלל הלומד את מלאכת פענוח התמונה מתוך ניסיונו שלו לאורך השנים הראשונות לחיים, שנות הילדות

התפתחות מערכת הראיה

בעת הלידה המוח הצעיר עדיין אינו בשל ולא הגיע לשיא התפתחותו. העיניים משדרות באמצעות עצבי הראיה אל המוח גירויים ראייתיים של מראות ותמונות אותם רואה התינוק.ת. כאשר משודרת למוח תמונה חדה וברורה בו זמנית משתי העיניים מתקיימת התפתחות תקינה של אזורי הפענוח המוחיים. באופן זה עם הזמן, מתפתחת ראיה חדה וברורה. במידה והמוח מקבל "שדר" של תמונה מטושטשת ולא ברורה מן העיניים (למשל במקרה בו זקוק הילד למשקפיים אך הדבר לא נתגלה ולא טופל), לא יכולים האזורים המפענחים להתפתח בצורה מיטבית, ונוצר מצב הקרוי "עין עצלה" (Amblyopia). מדובר במצב בו העין עצמה למעשה בריאה ושלמה מבחינה רפואית, אך אינה משדרת למוח גירוי חזותי מיטבי. 

מערכת הראיה מתפתחת מן הלידה ועד לגילאי 7-8 שנים לערך. בגילאים אלה מערכת הראיה “גמישה”: ניתן לשפר את הראיה ולמנוע התפתחות עין עצלה אם אותרו וטופלו גורמי סיכון לכך, אולם אם לא ניתן טיפול או שהופסק מוקדם מדי, קיימת אפשרות של הידרדרות בראיה. ככל שיינתן טיפול מוקדם יותר בשנות ההתפתחות של מערכת הראיה, כלומר בגיל צעיר יותר, ניתן יהיה למנוע נזק בצורה מהירה ויעילה יותר.

מעבר לגיל 8-10 פוחתים הסיכויים להצלחת הטיפול ב"עין עצלה", אם כי ידועים מקרים מועטים בהם מצב זה טופל בהצלחה אף במבוגרים.

למערכת הראיה מספר תפקודים

חדות הראיה
מבטאת את יכולתה של כל עין לקלוט את אשר היא רואה באופן חד וברור. חדות הראיה נבדקת בד"כ בכל עין בנפרד, ובמקרים מסוימים גם בשתי העיניים יחד.

ראיה דו עינית
תלויה בשיתוף הפעולה של שתי העיניים יחד. מדובר למעשה ביכולת המוחית למזג את שתי התמונות המגיעות, אחת מכל עין, לתמונה אחת כך שלא תיווצר ראיה כפולה. יכולת מיזוג זו היא המאפשרת לנו ראייה תלת מימדית, ראיית עומק, שבאמצעותה אנו יכולים להבחין בעצמים בולטים, לאמוד מרחקים קצרים ועוד.

שדה הראיה הפריפרי
מבטא את היכולת להבחין בסובב אותנו גם כשהמבט מכוון ישר קדימה. יכולת זו חשובה, למשל בעת נהיגה, כשעלינו להבחין ברכב המגיע מהצד לעקיפה.

לכל עין שדה ראיה משלה, החופף באופן חלקי לזה של העין השניה. שדה הראיה של שתי העיניים יחד גדול מזה של כל עין בנפרד. במצבי פזילה החוצה גדל שדה הראיה יותר מהרגיל, ואילו במצבי פזילה פנימה הוא קטן יותר מהרגיל. מסיבה קיימות מחלות עיניים כגון גלאוקומה בהן עשוי להיפגע שדה הראיה.