חסימה בדרכי דמעות

חסימה בדרכי הדמעות פירושה חסימה בניקוז הדמעות מן העין אל האף.

זהו מצב שכיח בערך ב- % 5 מהתינוקות, וסימניו העיקריים דלקות חוזרות ודמעת גם בהעדר דלקת בעין אחת או בשתי העיניים.

ניקוז הדמעות מהעין

הדמעות מופרשות אל תוך העין ממספר בלוטות, שהעיקרית בהן נמצאת תחת העפעף העליון בכל עין. הדמעות מתנקזות מן העין דרך פתח קטן הנמצא בכל עפעף בקצהו הקרוב לאף. כל אחד מן הפתחים, הקרוי פונקטום, מוביל אל צינורית קטנה הקרויה קנליקולוס, וזו מתחברת אל שק הדמעות הממוקם תחת העור על צדו של האף, למטה מהזוית הפנימית של העין. שק הדמעות ממשיך כצינור, הנפתח לתוף האף בחלקו התחתון. לסיכום: הדמעות המופרשות בעין יוצאות ממנה אל האף. אגב, זוהי הסיבה שעלינו לקנח את אפנו בעת בכי.

חסימה מולדת

במקרים מולדים מדובר בחסימה בחלקו התחתון של צינור הדמעות. במרבית המקרים מופיעות דלקות חוזרות או דמעת החל מהימים הראשונים שלאחר הלידה.  בד"כ נפתחת החסימה באופן עצמוני (ספונטני) במהלך השנה הראשונה לחיים (ב -% 65 מהילדים נפתחת עד גיל 6 חודשים, וב- % 98 עד גיל שנה).

מה קורה בעת חסימה ?

במצב זה מתנקזות  הדמעות מן העין אל תוך שק הדמעות, אך בשל החסימה הן אינן יכולות לצאת אל האף. נוצר מצב בו למערכת הדמעות יש כניסה (בעין) ללא מוצא (באף), ולכן דמעות נאגרות בשק הדמעות עד למילויו . יש לזכור כי הנפח הכולל של מערכת הדמעות בתינוק קטן מאוד.

כאשר המערכת מלאה ולא יכולה לקלוט יותר דמעות – מתחילות הדמעות לזלוג מן העין החוצה. בנוסף: מאגר הדמעות הכלוא מהווה כר נוח להתרבות חיידקים, היוצרים מוגלה. זו חוזרת דרך הקנליקולים לתוך העין, ואז נראות הפרשות/דלקות חוזרות.

טיפול שמרני בחסימה בדרכי הדמעות

כיון שבמרבית המקרים בחסימה חולפת מעצמה מומלץ טיפול שמרני בלבד עד גיל שנה. עיקרי הטיפול הם:  

• אנטיביוטיקה
  ניתנת בטיפות או משחת עיניים, כאשר קיימת הפרשה מוגלתית מהעין. חשוב לדעת כי הטיפות בד"כ אכן מעלימות את המוגלה, אולם זמן קצר אחרי סיום הטיפול עשויה הדלקת/ההפרשה להתחדש כיון שהחסימה עצמה עדיין קיימת ונוצרת התרבות מחודשת של חיידקים במאגר הדמעות שבשק הדמעות.
• מסז' על שק הדמעות
  מיועד לרוקן את שק הדמעות ולהפחית את כמות החיידקים שבתוכו, כמו גם להפעיל לחץ הידרוסטטי על איזור החסימה מה שעשוי לעזור בפתיחתה.

אופן ביצוע המסז'

יש לשים אצבע תחת הפינה הפנימית של עינו של הילד בסמוך לאף, וללחוץ לכוון האף ומעט למטה ואחורה , לכיוון ארובת העין. אם בעת הלחיצה מתמלאת העין בדמעות או הפרשה יש לנקות אותן מן העין וללחוץ פעם נוספת עד שלא יופיעו הפרשה או דמעות חדשות.

חובה לקבל מרופא הדרכה כיצד לבצע את המסז' באופן נכון ובטוח.

טיפול ניתוחי

שמור למקרי חסימה שלא חלפה מעצמה עד גיל שנה, או במקרים בודדים בהם הדלקות תכופות עם הפרשה מרובה שלא ניתן להתמודד עימן בטיפול שמרני. מדובר בפעולה כירורגית קצרה, אך כזו המצריכה הרדמה כללית בתינוקות.

פתיחה כירורגית

חוט מתכת דקיק בעל קצה קהה מועבר בעדינות דרך מערכת הדמעות לפתיחת החסימה. לאחר מכן מבוצעת שטיפה של מערכת הדמעות ומעבר נוזל השטיפה אל תוך האף מאשר כי החסימה נפתחה.
בד״כ אין כאבים לאחר פעולה זו אך אפשר שיהיו דמעות דמיות או הפרשה מעט דמית מן האף לאחר הפעולה. הפרשה מוגלתית אפשרית גם היא במהלך הימים הראשונים שלאחר הניתוח ובמקרה זה יינתנו טיפות אנטיביוטיות. במקרים בודדים עשויה החסימה עשויה לחזור שוב ואז ניתן לחזור על הפתיחה הכירורגית.

במקרים בהם פעולה זו לא צלחה, יש אפשרות להחדיר צינוריות סיליקון דקיקות אל תוך דרכי הדמעות. הצינוריות מושארות במקומן למשך 6 חודשים. גם פעולה זו נעשית בהרדמה כללית. לעיתים רחוקות נחוץ ניתוח נוסף מורכב יותר ליצירת מעבר חליפי מדרכי הדמעות אל תוך האף. כבכל פעולה כירורגית גם כאן אפשריים זיהום או דימום. הצטלקות עשויה לגרום לחסימה מחודשת של דרכי הדמעות שתצריך ניתוח נוסף. חסימה כרונית עשויה להוביל לדלקות חוזרות של שק הדמעות בכל גיל.

סיבות נוספות לדמעת

במקרים נדירים יכולה דמעת להוות סימן למחלת גלאוקומה מולדת (Glaucoma Congenital). במצב זה מופיעים סימנים נוספים כגון עיניים גדולות, קרניות עכורות, לחץ גבוה בתוך העין, רגישות לאור, ואי שקט של הילד. דמעת יכולה להיגרם גם בשל בעיות עיניים אחרות או גרויים חיצוניים כגון אבק, חשיפה לחום או יובש ועוד.